שירותי בריאות כללית נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

החלטה בבקשת התובעת לצירוף תצהיר

התביעות

1.התובעת העניקה במרפאות ובבתי חולים שבבעלותה טיפולים רפואיים לנפגעי תאונות דרכים, למטופלים שונים הזכאים, לדעתה, לפיצוי מהנתבעת, מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לשפותה על ההוצאות שהוציאה בגין אותם טיפולים, אך הנתבעת סירבה לדרישתה.

לטענת הנתבעת, חבותה לשפות את התובעת בגין אותם מטופלים יכולה לקום רק לאחר שתוכרע שאלת זכאותו של כל אחד מהמטופלים לקבל פיצוי ממנה בהתאם לחוק, אם בתום בירור שייעשה על ידה ואם בהחלטה שיפוטית.

התובעת טוענת, מטעמים משפטיים שונים, שהנתבעת חייבת לשפותה תוך זמן סביר מעת דרישתה.

זהו הרקע להגשת התביעות הללו.

הבקשה וטענות הצדדים

2.לאחר תום הגשת התצהירים על ידי הצדדים, הגישה התובעת בקשה זו לצירוף תצהיר נוסף של מר מאיר שביט, שכיהן בעבר (בין היתר) כממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר וכמפקח על הביטוח.

בתצהירו מפרט שביט את רקעו ונסיונו הרב בתחום הביטוח בכלל ובתחום ביטוח נזקי גוף בעקבות תאונות דרכים בפרט. בין השאר כיהן שביט בתקופה מסוימת כיו"ר הנתבעת.

שביט מנתח בתצהירו את עמדות הצדדים ואת הוראות החוק הרלבנטיות ומביע את דעתו, כי יש לאמץ את עמדתה של התובעת ולדחות את עמדת הנתבעת.

3.הנתבעת מתנגדת להגשת תצהירו של שביט, כיוון שהמדובר בחוות דעת משפטית.

התובעת מפנה לכך שהנתבעת התנגדה קודם לכן להגשת עדותו של שביט בדרך של חוות דעת, ומוסיפה כי התצהיר כולל גם עובדות שהיו קשורות לתפקידיו.

דיון

4.ראשית, אין כל ספק שתצהירו של מר שביט הינו למעשה חוות דעת מומחה.

"עדות רגילה נבדלת מעדות מומחה בכך שהמומחה מעיד על הממצאים שמצא על ידי הפעלת ידיעתו המקצועית המיוחדת, שבה הוא מצטיין לעומת אדם שאינו מומחה" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 234).

שביט פירט בשני עמודים וחצי את הרקע שלו ואת נסיונו הרב בתחום וכמעט כל התצהיר הינו הבעת דעתו על הסוגיות השונות המתעוררות במשפט זה לאור נסיונו זה.

"תצהיר" זה היה צריך להיות מוגש אפוא כדרך שמגישים חוות דעת מומחה, לפי סעיף 24(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובהתאם לתקנה 129(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

תקנה 137(א) לתקנות הנ"ל קובעת: "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 129 לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם בעל הדין, אלא אם כן ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו".

די בכך כדי לדחות את הבקשה.